תיאום

מאז בריאת העולם, ועל ידי כך אני מתכוון מאז החל בני האדם לפרש את זה לעצמם מעבר לכל מציאות פיזית אולי היה בעבר, ומעבר לכך, מאחר שהעולם הוא "עולם", שלנו, לפירוש, יש לנו כבר למצוא (לא בהכרח ללכת לחפש) סינכרוניזציה בין מצבי רוח (העצמי, קולקטיבי) ותופעות הטבע. אישיות דתות אנימיסטית ומוטיבציה מיוחסת לדברים כמו גשם או סערה. אבל את אותו דבר ברמה אחרת, כל מה שאנחנו עושים.

אולי קל יותר, וטוב יותר, אומר שאתמול בלילה היה ירח ענק, לבן, עגול ועצוב, ואני לא יכול לחשוב אלא אם כן נשים רבות כל כך (!) נהרגו. כפי שביליתי קצת זמן עם הגשם וביצות של. כמו שאתה מתאר לעצמי שזה קורה לרבים ורבים לרעידת האדמה ביפן ואת terremotitos החצר.

זוהי חשיבה קסומה, כמו שצריך, במובן זה שכל קשר פיזי מיוחסת לאירועים אלה. אבל החיבור הרגשי, אסתטיקה, בלשנות, היא שם, ואיתו לבנות משמעות, בכל יום.

לאחר שנים רבות שחיות בשתי העונות, יבשות ורטובות, הטרופי, עכשיו לחוות את העונות המשתנות של מדינה ממוזג. זה מרמז על ימים קרים, כן, גשם, ורוח, אלא גם ההזדמנות המוזרה להרגיש את הלב שלך מחסיר פעימה לראות נרקיס צהוב זעיר, או מחשבה, לפרוח. במיוחד אם אני הולך יד ביד עם הבן שלי הצעיר, וצמח ובנו יחד בזמניות המוזרה של המוח האנושי, ולרגע אני מרגיש משהו שאפשר לתאר רק כאושר.

בוושינגטון, את הפרח באביב הטיפוסי הוא פריחת הדובדבן היפנית. זה יפה. אבל לא יימלט אירוניה יפנית לפרוח כאן, ואילו ביפן יש אנשי פחד, ייאוש, מתים.

אני תוהה אם רוצחו של קארן, ושני בנו של, ראו את הירח אתמול בלילה. אני תוהה אם ראיתי את פיגרואה Sancha, שמוצג יהירות מרהיבה, עוצר את התלמידים ומבקרים את התקשורת, שקורא כל שני אזרחים כדי "לשתף פעולה", שאומר, שלא ייאמן, כי עלייה זו של הרג בהקשר עולם Narco הוא סוג של סימן הטוב l, שאינם מודאגים מקיצוץ מגיפת פשע סקסיסטי, ושהוא מחליק יותר, בכל יום, הוא / היא שהרגה את לורנצו הקטן. אני תוהה אם זה אפשרי, עבור חלק, כדי לשמר את התחושה שאחד לא יודע את זה או יכול להיות הכל, אחרי שראיתי את ירח בצורה כזאת.

אולי אנחנו צריכים להיראות כדי להתחבר מחדש עם החוץ פנימה, ולהיפך. אולי, לאהוב ולשנות את המדינה, היינו צריכים לעצור ולהסתכל.

אבל העובדה היא שאתמול בלילה היה הירח. עגול, יפה ועצוב. ובמשך כמה שעות, הרגשתי שזמן גרמא כך שהמרחק הפריד.